חוק ההסדרים: כל מה שצריך לדעת
קשה יהיה למצוא שולחן שבת בישראל, שחוק ההסדרים לא ייכלל בדיונים שיתנהלו סביבו.
חוק ההסדרים הוא אחד מהחוקים היותר מעוררי מחלוקות שנחקקו על-ידי הממשלה בישראל, וככזה, נסובו ועדיין נסובים סביבו אינסוף דיונים שטרם הגיעו לידי הכרעה.
חוק ההסדרים- ביקורת מרכזית
חוק ההסדרים, כדאי להזכיר כדי לסבר את האוזן, נחקק בשנת 1985, על רקע המצב הקשה בו היה שרוי המשק הישראלי באותה תקופה. מצב זה חייב את הממשלה לנקוט בצעדים, שחלקם לא התיישבו ואף סתרו תקנות וחוקים שהיו קיימים בנושאים, כמו: יחסי עבודה, מיסוי, שכר ועוד.
אחת הביקורות הקשות הנמתחות כיום כנגד החוק היא, כי הליך החקיקה שלו מהיר מאוד יחסית לחוק שיש לו השלכות רבות על המתרחש במשק. מאחר שחלק מסעיפי החוק עוסקים ברפורמות שעתיד המשק לעבור, ראוי להתדיין על כל אחד מהסעיפים הללו באופן מעמיק, הולם ומהותי ולא בצורה חפוזה וטכנית.
טענות נוספות של המתנגדים לחוק נוגעות להצמדת חוק ההסדרים אל חוק התקציב השנתי, היוצרת תלות של התקציב בחוק ההסדרים. חיבור זה בין שני החוקים יוצר לחץ על חברי הכנסת בכלל ועל נציגי הקואליציה בפרט, הנדרשים להירתם לאישור החקיקה המשולבת בחוק ההסדרים, על מנת להבטיח, כי הממשלה בה הם חברים תמשיך לתפקד.
כמה מילים על התומכים בחוק
המצדדים בחוק ההסדרים טוענים, כי בלעדיו לא יכולה הייתה הממשלה לממש את יעדיה וליישם את חזונה. לעיתים, בייחוד במצבי משבר ובתקופות קשות, הממשלה זקוקה לכלי באמצעותו היא תוכל לקבל החלטות באופן מהיר שיאפשר לה לשנות את סדרי העדיפויות. אילולא החוק, ייתכן כי כל הרפורמות שאפשרו למשק להתאושש, לא יכולות היו להיות מיושמות, מה שיכול היה להוביל לשיתוק של כלל המדינה.